מאז המחדל באוקטובר, קיימת בקרבנו קבוצה גדולה של אנשים, גברים ונשים, המנחילים את המראה החיצוני הנראה כשל אחרים. הם יפים, יושבים בבתי הקפה, ואין על גופם או על פניהם שום סימן פיזי לפציעה. אך מתחת לפני השטח, נפשם סובלת מצלקות כואבות. הפגיעות שהתרחשו במעמקי נפשם גרמו להם לסבל עז, והם חשים כאילו הם מרוסקים מבפנים.
הקבוצה הזו חיה במציאות קשה, שאותה הם נושאים איתם בכל יום. עשרה חודשים חלפו מבלי שיכלו לשוב לשגרת חייהם, לישון בלילה בצורה סבירה או למצוא רגע של שקט במהלך היום. הם מוצאים את עצמם פונים לגעגועים ולזכרונות של חיים נורמליים, בעוד שהכאב והדאגה מלוויים בכל צעד שהם עושים.
עקבו אחרינו
