דודתו של החטוף ששוחרר: "הם יחזרו אבל לא בטוח שיתרוצצו להורים – האם הם יצליחו ללכת?"

אתמול פרסם צה"ל תחקיר על נסיבות מותם של ששת החטופים בעזה, והרגשות של יעל אנגל ליצ'י, דודתו של אופיר אנגל בן ה-17 שנחטף לעזה, רק גברו. יעל, ששוחרר אופיר בעסקה לפני כשנה, סיפרה כי רוב הזמן היא במצב רוח שמ oscillates בין כעס לעצב. "ככל שעובר הזמן ואין עסקה, עוד ועוד חטופים מתים", היא ציינה.

אופיר אנגל, המתגורר בקיבוץ רמת רחל, היה בביקור אצל חברתיו כשפרצו המחבלים לקיבוץ ב-7 באוקטובר. הוא הסתגר בממ"ד עם חברתנו יובל שרעבי, הוריה ושתי אחיותיה. בסביבות השעה 13:00, פרצו המחבלים לממ"ד, ירו לכלבה של המשפחה והוציאו את כולם החוצה. אופיר, יוסי (אביה של יובל) ועמית שני בן ה-16 מהבית הסמוך, הועלו על רכב ששעט לעזה.

אופיר חזר הביתה לאחר 54 ימים בשבי, כאשר במהלך כל התקופה היה עם יוסי שרעבי. הדבר הראשון שהוא שאל באמבולנס בארץ היה מה קורה עם הבנות. "הילד הזה בן 17 לא צריך להתמודד עם הדברים הללו", אומרת אנגל ליצ'י. היא מתארת את כאבה על כך שהבת של הדס קלדרון חזרה מהשבי עם אביה מחבק אותה, בזמן שהוא עצמו נשאר שם. "זה מטריף את הדעת!" היא מדגישה.

ביחס למצב החטופים המוחזקים, אנגל ליצ'י טוענת כי ראש הממשלה לא עושה די effort כדי להחזיר את כולם. היא מרגישה כי במשך 19 שנים נתניהו קידם את המצב בעזה ובשעות קשות של מלחמה, יש צורך להניח את החובות כשהחבות היא בזירה של חיים ומוות. "חצי מהחטופים כבר מתים", היא מוסיפה.

מאז ששוחרר אופיר, עברה כבר שנה, ועשרה נוספים עדיין מוחזקים שם. "השבים לא יוכלו להיכנס לגורל טוב, לא בטוח שהם יצליחו לחזור להרגלים הקודמים", היא מוסיפה. על אף שמשפחתה של אופיר מצליחה להשתקם, היא מודאגת מכך שאי אפשר להחלים לאחר חוויה כה קשה של חטיפה.

אנגל ליצ'י נועדה לדונם את האדישות בחברה לגורל החטופים, מדברת על כך שזו כמו חותם של קין על החברה כולה. היא מוצאת שבר מאוד משמעותי באורח החיים במדינה. "אני רוצה לראות יותר אזרחים יוצאים לרחובות ודורשים מהממשלה לקיים את מחויבויותיה", היא אומרת.