זרעית בצל המלחמה: חיים בקו העימות עם חיזבאללה
מושב זרעית שבגליל המערבי, הממוקם כ-200 מטר בלבד מגבול לבנון, מתמודד בימים אלה עם מציאות מורכבת. למרות הפסקת האש, אף משפחה טרם שבה למושב, והתושבים המעטים שנותרו מביעים חשש עמוק מפני העתיד.
"המיקום שלנו, ממש על הגבול, יוצר מציאות שאין לה שום מקדם התרעה. אם קורה משהו – בתוך שניות אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בתוך תופת", מסביר איציק בן מוחה, יו"ר ועד היישוב.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
מתוך כלל תושבי המושב, רק כ-15 איש נשארו במקום במהלך הלחימה, רובם מבוגרים. הנזקים הפיזיים ניכרים בשטח – תשתיות שבורות, כבישים שניזוקו ומדרכות שקרסו. אך מעבר לנזק הפיזי, הפגיעה העמוקה יותר היא בתחושת הביטחון של התושבים.
רינת כרמל, ילידת המושב שפונתה עם משפחתה, שבה לביקור ראשון מאז תחילת המלחמה. "הבית שלנו, שהיה מטופח ויפה, נראה כמו שדה קרב. טיל פגע במרפסת, והכל נהרס. זה נראה כמו בית רפאים", היא מתארת.
לין ממן, בת 77, מהמעטים שנשארו במושב, מספרת על חיים תחת אש: "לא פחדתי, כי אני סומכת על אלוהים. אין לנו ממ"ד בבית, וכשהיו אזעקות, המשכתי בעיסוקים שלי כרגיל."
התושבים דורשים הקמת אזור חיץ מפורז כתנאי לחזרה לחיים נורמליים. "בלי זה, כל מה שנעשה פה יוביל רק לעוד שקט מדומה ולבסוף לעוד עימות", מדגיש בן מוחה.
החשש המרכזי הוא מהתחדשות פעילות חיזבאללה באזור. גילוי מנהרת טרור בשטח המושב רק חיזק את החששות הללו. "מי אמר שאין עוד מנהרות באזורנו?", שואלת כרמל.
כעת, כשהפסקת האש בתוקף, עתיד המושב לוט בערפל. התושבים מחכים לפתרונות ביטחוניים משמעותיים שיאפשרו להם לשוב לבתיהם בביטחון, אך בינתיים הפסטורליה של הגליל המערבי נותרת מוכתמת באיום המתמשך מצפון.
