ד"ר עינת יהנה, ראש תחום שיקום מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, חושפת את המורכבות העמוקה בתהליך השיקום של המשוחררות מהשבי. בריאיון מקיף עם אודי סגל וענת דוידוב, היא מתארת תהליך ארוך ועדין, שהשלכותיו אינן מיידיות.
"הייתי מוטרדת מחגיגת התמונות האופוריות", מודה יהנה בהתייחסה לשחרור התצפיתניות. היא מסבירה כי מאחורי התמונות המתוקתקות והתעודות עומד תרחיש מבוים של חמאס, אך מציינת לחיוב את החוסן שהפגינו החטופות בהתמודדותן עם המצב: "הבנות הפגינו חוסן מדהים, ואני שמחה שהן משחקות את המשחק הזה כדי לשרוד".
הטראומה שחוו החטופות, לדברי יהנה, היא רב-שכבתית. היא מתחילה באירועי ה-7 באוקטובר, עוברת דרך תמונות החטיפה הקשות והרצח של חברותיהן, ונמשכת בשבי הממושך. המקרה של נעמה מודגש במיוחד – היא שהתה חודשים בבידוד מוחלט במנהרה, ללא קשר עם העולם החיצון או ידיעה על מצבה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
אפילו רגע השחרור עצמו היה רווי סכנות, כפי שמתארת יהנה: "מספיק שהן היו עומדות על במה, ונמצא שם עזתי מההמון שאולי יום לפני כן צה"ל הרג בן משפחה שלו, והוא יכול להחליט שהוא שולף אקדח ויורה בהן".
מניסיונה בטיפול במשוחררי העסקה הקודמת, המצב מורכב במיוחד. "אף אחד מהאנשים ששהו חמישים ימים בשבי לא מצא את עצמו מחדש בעולם עד היום", היא מעידה. המשוחררים מתמודדים עם מגוון תסמינים פוסט-טראומטיים, נזקקים לכלבי טיפול, תלויים בבני משפחותיהם, וסובלים מחסכים תזונתיים ותחושת ניתוק מהמציאות.
יהנה מסכמת בנקודה קריטית: השיקום המלא של המשוחררים והציבור כולו לא יתאפשר כל עוד נותרו חטופים בעזה. "המאבק הזה לא יסתיים עד שכולם יחזרו", היא קובעת, ומזהירה כי הצלקות הנפשיות ימשיכו ללוות את כולם.
